ובינתיים, בפריז

פספסתי באמצע גם את לונדון וגם את מילאנו, השלמות אולי יגיעו מאוחר יותר, כי היו פנינים שפוספסו (בעיקר במילאנו).
שבוע האופנה בפאריז – אולי המסקרן ביותר, ובטח ושהגדוש ביותר (ולמה לכביר במלים כשתיארו את זה יותר טוב ממני). בינתיים, גסקייר לבלנסיאגה אכזב בקולקציה לא מרגשת, למעט הקפוצ'ונים החביבים.
גם דקרנין לבלמיין לא הפתיע, ובגדול קולקציית האביב נראית כמו ההמשך הטבעי לקולקציית החורף – למעט הצבעים. הפעם, במקום שילובים שחורים וכסופים, בולטים צבעים עשירים, עמוקים וזהובים יותר.
balmainאלבר אלבז מיודענו ללנווין, לעומת זאת, הצליח להציג נדבך חדש למשחקי השקיפות שרווחו גם אצל אחרים. האקססוריז הענקיים שהוחבאו מתחת לבגדים שקופים הם אחת היציאות היותר מעניינות בחודש האחרון (בדומה לחותלות עם הנעליים המנומרות אצל אלכסנדר וואנג). שאר הקולקציה עשויה היטב ואסתטית מאוד (שימו לב ל- quilting העדין והאלגנטי), אבל לא פורצת גבולות. אני הכי שמחה לראות את המשך השימוש בתכשיטי מתכת כבדים, קו שאימצתי באהבה לפני כמה חודשים (וטוב לדעת שהקאססוריז הרבים והיפים שלי יישארו רלוונטיים גם בשנה הקרובה לפחות, למרות שכמו שאני מכירה את עצמי אני אמשיך לענוד אותם גם הרב אחרי שכולם עברו הלאה).
lanvin
בהמשך השבוע עוד כמה תצוגות שמסקרנות אותי במיוחד – דיור (שכבר היתה אתמול, אבל עוד לא מופיעה באפליקציית האייפון של style.com, למרבה האכזבה), אן דמיולמיסטר, עמנואל אונגרו (ציפיה שמעורבת בחשש, בכ"ז – לינדזי לוהאן), סטלה מקרטני, דרי ואן-נוטן, שאנל, קלואי ומיו מיו.