מתייגת עננים
על צילום ודברים יפים וטעימים.
סתיו בווג
לרוב העלעול בווג משמש אצלי על תקן של גירוי וויזואלי, לצורך הנאה אסתטית בלבד. עוד לא קרה שהסתכלתי על צילום ואמרתי "או, ככה אני רוצה [או יכולה] להתלבש", בדרך כלל אני נשארת עם תחושה עמומה של כמיהה, להיות עשירה ורזה ולחיות חיים של אופנת קוטור ועיצוב משובח.
התמונה הבאה, המציגה אנסמבל של מארק ג'ייקובס (אהוב הפשניסטות הישראליות), נחרטה אצלי הפעם במיוחד, ואולי כן תצליח להוות השראה קונקרטית בשבילי. והצמידים, הו, הצמידים…
הפקת האופנה המרכזית של הגליון כללה 2 גרסאות לכל מראה – קלאסי וקול. התמונה למעלה מציגה את מראה האוריגמי, בגרסאת ה"קול".
מראות מוצלחים נוספים –
* מראה האוריגמי הקלאסי – אנסמבל של דונה קארן. כן, מה שאתן רואות שם זה חום ושחור, ודוגמא מאוד יפה לשילוב הזה אפילו, שבעיני רבות נחשב למוקצה.
* מראה העור השחור הקלאסי – אני לא באמת מצליחה לדמיין את עצמי לובשת עור שחור. אבל אם כן – ככה זה צריך להיראות. אנסמבל של מייקל קורס.
* מראה החולצה הלבנה הקול – בווג קראו למראה הזה quirky, ואני אוהבת את האבחנה. את האנסמבל הזה של אלכסנדר וואנג אני דווקא לגמרי רואה את עצמי לובשת.
